התנאי של מקדיש זה הוא שאסור להחכיר את ההקדש שלו יותר משלוש שנים ואלוהים הדיין הטוב ביותר. הקדש זה נעשה והושלם והוציאו המקדיש  הנזכר מבעלותו, והצהיר על הוצאתו מידיו ומינה עליו מֻתַוַלִי ומסר אותו למשוחרר שלו סולימאן אגא א-צביחי' (סולימאן באשא, יורש אל ג'זאר – א.ה) לאחר שמינה אותו לשותפו בניהול לשם הרישום (השינוי של השותף הוא כדי להשלים את אקט הויתור המשפטי של הנכס מידי הבעלים וכדי לבצע את רישום הוואקף כהקדש נכון ותקף), הוא קיבלו ממנו בצורה שרעית והוכח בפני כבוד הקאדי השרעי עבדאללה אמין המאשר בחתימתו לעיל שההקדש הוא נכון ותקף.

אישור דתי לתקפות ונכונות רישומי הואקף
לאחר השלמת הפעולה, רצה המקדיש לחזור בו  מההקדש ולהחזירו לבעלותו, כפי שהיה לפי האסכולה של האימאם הדגול אבו חניפה אל-נעאמן בן ת'אבת הכופי (אבו חניפה היה איש דת ומשפחה מוסלמי, 767-699, מייסד האסכולה החנפית. לפי אסכולה זו, הבעלות נשארת למקדיש חאן אל עומדן - מבט ממרומי מגדל השעוןכל זמן שהוא חי ומותר לו לחזור בהקדש, ורק לאחר מותו של המקדיש עוברת הבעלות לאללה ואסור למכור ו/או להעביר לאחר וכו'…), אלוהים מרוצה ממנו, אך התנגד לכך השותף בניהול ותבע אותו על כך, בטענה שההקדש מחייב ויש לפעול לפי תנאיו, לפי דעת שני האימאמים הדגולים אבו יוסף ומוחמד (לפי האסכולה של אבו יוסף ומוחמד א-שיבאני המקדיש אינו יכול לחזור בו מההקדש ברגע שהוא מצהיר על הוואקף וההקדש הוא נכון ותקף ונצחי והבעלות עליו עוברת לאלוהים) אלוהים מרוצה מהם, והם התדיינו בפני הקאדי השרעי לעיל, אשר דן ביניהם בכך ובחן אותו בקפידה מכל צדדיו, ובצורה מדוקדקת וקבע שההקדש הוא נכון ותקף ויש לפעול לפיו, ולפי התנאים של המקדיש הנזכר והוא פסק, אלוהים יחזק את ידיו, וביצעו את פסק הדין כפי שהחליט, שההקדש הנזכר נכון ותקף, ויש לפעול לפי התנאים של המקדיש הנזכר.

ואסור על המקדיש לחזור בו מההקדש, וזה בהסתמך על שני האימאמים הנזכרים, ודחה את הטענה של המקדיש, שלפי האסכולה של האימאם הדגול הנזכר, אפשר לחזור במתן מתנה ויש לפסוק בהתאם, לאחר שנודע לו על היריבות ביניהם. אך הוא פסק על נכונות תקפות ההקדש, והדבר נרשם כדת וכדין, וכדי לסיים את היריבות ביניהם ולהביא אותה לסיום, הודה המקדיש שההקדש הוא שרעי וכדין, והוא חתם על נכונותו ואישר אותו והתרצה והתחייב לפעול לפיו, והוא העיד על עצמו עדיו למטה.

כל זה נרשם ונחתם בנוכחות העדים ביום חמישי המבורך השישי בחודש רג'ב שנת אלף ומאתיים (שנת 1786 ללוח הגרגוריאני, הכללי) להג'רה של הנביא, עליו מיטב התפילות והשלום ועל בני ביתו וחבריו והמאמינים בו, וקריאתם האחרונה היא מודים לאלוהים של העולם בנוכחות כבוד החותמים לעיל.
סוף הוואקפייה של אל ג'זאר בעכו
חזרה לתחילת הואקפייה