התקופה הצלבנית – חלק ג (1250 – 1291)

חזור לתקופה הצלבנית – חלק א

חזור לתקופה הצלבנית – חלק ב

אמצע המאה ה-13 ואילך – בגלל הקושי להגיע לירושלים הנשלטת בידי המוסלמים, מוקמות בעכו 41 כנסיות.  76א'. שמו של סמל צלבני מצבאו של מלך צרפת, ז'אן דופיו (Dupuis Jean) מופיע על מצבה שנמצאה בחיפה ומקורה כנראה בעכו.
 
1253  – רב-הגמון עכו הוא גואלטרוס השני ואחריו פלורנטיוס.
1254 – לואי התשיעי עוזב את עכו בדרכו חזרה לצרפת  80. הברטונים רוכשים מבנה בעכו עבור כנסיית הקדוש מרטין. ברובע מונמיזאר 80a. באותה שנה רדולף (Radulph) הפרנציסקני נשלח מעכו לאנגליה.
1267-1254 – מלחמת מר סבא (סן סאבאס). זהו שם כולל למלחמות מקומיות שפרצו לסירוגין בין הקומונות האוטונומיות של  וונציה (בסיוע הפיזאנים) וגנואה  בעכו. מאבקים אלה היו על מעמד הבכורה בעיר. הרובע הג'נובזי נהרס ורק בשנת 1275 בני גנואה חוזרים לעכו. הרובע הגינואזי נכבש בשנת 1258 והוחזר רק בשנת 1288. סן סאבאס הוא שמו של מבנה ששכן סמוך לפנה הצפון-מערבית של ח'אן אל עומדן דהיום, עוד לפני התקופה הצלבנית. השליטה בו הפכה לסלע מחלוקת ולסכסוכים קשים בין הקומונות 81.

 
1255 – הפרנציסקני ויליאם מרויסברוק (William of Ruisbroek) מגיע לעכו. 
 
1261-1255 – יעקובוס פנטלאונה (Jacobus Pantaleone) הוא הפטריארך הלטיני של ירושלים בעכו.

 
1256 – צלבנים איטלקים מעבירים לכיכר סן מרקו בעיר ונציה באיטליה שני עמודים מגולפים מכנסייה ביזנטית בעכו 82.
 
1257 – יוצאי העיר אנקונה באיטליה מתיישבים בעכו. מלחמה בין הקומונות האוטונומיות של מרסיי ומונפליה בעכו. פלורנטיוס הוא בישוף עכו.

 
1258 – כיבוש הרובע הג'נובזי על ידי השכנים הפיזנים. נחתם ביניהם הסכם ולפיו הרובע שנכבש יוחזר לבני גנואה אחרי 30 שנים על פי גבולותיו בשנת 1955   82א'.

 
1270-1258 – המשולח רבי יעקב, אספן תרומות מקצועי, נשלח על ידי ר' יחיאל לאסוף תרומות בעכו עבור הישיבה בפריס וגם עבור הישיבה בעכו.   83. 
 
1259 – המונגולים מגיעים לסביבת העיר אך לא כובשים אותה. יהודים מירושלים בורחים מפני המונגולים ומגיעים לעכו  83א. 

 
1259 – 1326 – עות'מאן הראשון הוא מייסד השושלת העות'מאנית.

 
1260 – רבי יחיאל מפריס עולה לעכו ומקים בה ישיבה "מדרש הגדול דפרישי (פריס)" אליה מתקבץ חלק מתלמידי הישיבה שהקים בפריס. נפטר בשנת  1270 לערך. (שוורצפוקס 84 מטיל ספק אם ר' יחיאל הוא שהקים הישיבה או שתלמידיו ואולי בנו. שור 85 מציין כי יתכן שר' יחיאל טבע בים עוד בשנת  1257 בנסיונו להגיע לארץ ומקים הישיבה היה בנו יעקב). בשנה זו עולה  קבוצה נוספת של רבנים מצרפת ומתיישבת בעכו. בשנה זו עולה לעכו המקובל הספרדי אברהם בן שמואל אבולעפיה. אך שהותו בעיר לא נמשכה זמן רב בגלל המלחמות שהתנהלו בין הנוצרים למוסלמים.
 
1263 – הסולטן הממלוכי ביברס מגיע עד שער חומת עכו, הורס אחד ממדלי החומה, אך נסוג. הוא ניסה לעשות זאת פעמים נוספות עד שנת 1269 ולא הצליח לכבשה.

 
1270-1263 – גילרמוס השני הוא הפטריארך הלטיני (רב הגמון) של ירושלים בעכו.

 
1264 – נוצרי-מזרחי בשם צליבא עורך בעכו צוואה וממנה ניתן ללמוד כי בעיר פעל מיסיון נוצרי. מוסלמים, בדרך כלל עניים כגון עבדים ושפחות, בחלקם ממלוכים, שמעו דרשות והוטבלו לנצרות 86. האפיפיור אורבאן הרביעי מציין במכתב כי גם יהודים עניים באים לעכו כדי להתנצר 87.
 
1267 – הרמב"ן, רבי משה בן נחמן הגירונדי, ראש קהילת ברצלונה, מגיע לעכו ומקים בה בית מדרש (יתכן שהכוונה לבית המדרש שהקים רבי יחיאל מפריס). כאן הוא מסיים את כתיבת פירושו לתורה. היתה כאן הקהילה  היהודית הגדולה והמבוססת ובה יהודים מן המזרח ומן המערב 24א'.
 
1268 – הנוסע האיטלקי מרקו פולו, אביו ודודו מגיעים לעכו  במסעם חזרה ממזרח אסיה. הם שוהים בעיר שנתיים. בעכו נערכות חגיגות גדולות לרגל הוצאתו להורג של קונראד השלישי מלך ירושלים.
 
1276-1269 – איג (הוגו) ה-3 הוא מלך ממלכת ירושלים ושוהה בעכו בתקופה זו. הוא חותם על הסכם עם ביברס הממלוכי ולפיו האחרון לא יפגע בעיר עכו.
 
1291-1270 – תלמיד הרמב"ן, מחבר "תוצאות ארץ ישראל", עורך מסעות אחדים בארץ ישראל ורובם יוצאים מעכו  88.

 
1270 –  ג'ובנינו מפארמה (Giovannino de Ollis di Parma) נזכר כמשגיח באחת מכנסיות עכו. הרמב"ן נפטר בעכו אך לא ידוע היכן נקבר. נחתם נסכם "שלום" בין הוגו ה-3 לבין ביבארס הממלוכי ולפיו האחרון לא יכבוש את עכו.

 
1271 – הנסיך האנגלי אדוארד (לימים המלך אדוארד ה-1) עורך מסע צלב עצמאי ומגיע בחודש מאי שנה זו לעכו יחד עם חברו תאובלד ויסקונטי (Theobald Visconti). אדוארד נשאר בעכו עד ספטמבר 1272. בעת שהותו בעכו תיאובלד זה נבחר ומתמנה להיות האפיפיור גרגוריוס ה-10. בשנה זו מגיעים לעכו האחים ניקולו ומאפיו פולו ועמם מרקו בן ה- 17. הם מקבלים כאן מידי האפיפיור החדש את ההיתר המיוחל למסעם השני לאסיה. אוצרות הטבטונים והארכיון שלהם מוחזרים ממבצר מונפורט למרכזם ומפקדתם בעכו  72א.

 
1276-1272 – האב הדומיניקני תומס אגני (Thomas Agni de Lentino) מסיציליה הוא הפטריארך הלטיני של ירושלים בעכו. 
 
1275 – הוגו השלישי עוזב את עכו ומדווח לאפיפיור אינוצנטיוס החמישי על התפוררות השלטון הצלבני בעכו.
 
1277 – רוז'ה דה סאן סברינו הוא הנציב של עכו מטעם שארל מאנז'ו.
 
1287-1279 אליאס הוא הפטריארך הלטיני של ירושלים בעכו.

 
1291-1275 – בסקריפטוריום של עכו, שהוקם על ידי לואי ה-9 "הקדוש", נכתבו 15 כתבי-יד בצרפתית, רובם חילוניים. החשוב בהם הוא "התנ"ך של הארסינאל".  ירוסלב פולדה (Folda) שוהה באותן שנים בעכו ומחבר כתבי-יד אודות עכו.

 
1279-1278 – האב הדומיניקני ג'ון מרסלי (John Vercelli) הוא הפטריארך הלטיני בעכו. הוגו ה-3, מלך נפולי וסיציליה, נכשל בניסיונו לכבוש את עכו.

 
1283-1281 – אלמנצור קלאון, הסולטן הממלוכי שליט מצרים, חותם בעכו על חוזים עם ההוספיטלרים ועם גופים צלבניים נוספים. הוא כורת ברית עם הצלבנים למשך 11 שנים 88א.  בחוזים אלה נקבעים תחומי ההשפעה והבעלות על שטחים ומתקנים חקלאיים ברחבי הגליל והכרמל. כמו כן נכללות בהם הזכויות והחובות ההדדיות המוטלות על נתינים, על עולי רגל ועל סוחרים מוסלמים ונוצרים באותם אזורים 89.
 
1283 – התייר הנוצרי בורכהרד (Burchard) מהר-ציון (כינוי שנמצא בכתבי יד מאוחרים אודותיו 24א') מבקר בעכו ומציין את ירידתה המוסרית. יתכן שהוא השתייך למנזר הדומיניקאני בעיר 90. הוא הגיע ממגדבורג שבגרמניה ויתכן שהיה שליח של הקיסר רודולף. פידנציו מפדואה מתאר את הפרנקים בעיר שהם אספסוף שרבים בו הרוצחים, הנואפים, הגנבים והשודדים  45א'.
 
1285 – ר' דוד, נכדו של הרמב"ם, מגיע ממצרים ומתיישב בעכו. מרינו סנוטו (Marinus Sanudus) מבקר בעכו. הוא מגיש לאפיפיור  תכנית לכיבושה מחדש של ארץ הקודש 91. הגיאוגרף והיסטוריון המוסלמי אל-פידה משתתף במצור על עכו.
 
1286 – הנרי השני מלך קפריסין מגיע בראש צבאו לעכו וכובש את המבצר הצלבני מידי הוגו פלרין מושל העיר. כאן הוא מוכתר למלך ממלכת ירושלים הצלבנית ויושב בעכו. זהו המלך הצלבני האחרון בארץ ישראל. זמן קצר לפני כיבוש עכו על ידי הממלוכים הוא עבר לקפריסין וכך ניצל 92. סכסוך ממושך פורץ בין הג'נובזים לבין הפיזאנים ועוזריהם הונציאנים, בעיקר סביב נמל עכו 93. גילברטוס נזכר כמשגיח פרנציסקני בעכו. בתעודה משנה זו נמסר כי נשלחו מוונציה לעכו אבני בנייה מסותתות לשימוש אמנותי בבנין ציבורי או בית עשירים 82א'.
 
1288-1285 – רבי שלמה פטיט מראשי המקובלים בעכו, בן ר' שמואל הצרפתי, יוצא נגד ספרי הרמב"ם. הוא דן את ספרו של הרמב"ם "מורה נבוכים" לשריפה ואף יוצא לאירופה לגייס שם תומכים להחרמת הספרים. בשל כך מוטלים עליו חרם ונידוי על ידי ראש הגולה מדמשק. בראש המתנגדים לפטיט בעכו עומד דוד נכדו של הרמב"ם, אשר התגורר בעכו.
 
1289/8 – הצליין והמיסיונר הדומיניקני ריקולדו פניני (Ricoldo Pennini) מפירנצה יוצא למזרח כמטיף מטעם האפיפיור ניקולס   הרביעי. הוא שוהה בעכו זמן מה 94.
 
1290 – בשנה זו נפטר בעכו הפטריארך (הבישוף) האחרון של נצרת, שעבר לכאן לאחר כיבוש עירו. חלק ממצבת קברו שמורה ומוצגת בקריפטה של המכלול הצלבני. המנזר היווני אורתודוכסי של סנט דמיטריוס, שנבנה מדרום לבורג' סולטן לפני 1212נהרס עם עליית מפלס הים.
 
1290 או לפניה – ר' שמואל (שלמה) שקיי"ל (שקיים לנו), מעתיק פרובנסאלי, שוהה בעכו ומעתיק מאגרות הרמב"ם 24א. פאולו הוא שומר בכנסייה הפרנציסקנית בעכו.
 
1291 – בתחילת מאי מגיעה תגבורת צלבנית ימית לעכו בראשות מלך קפריסין הנרי השני. עכו נכבשת על ידי הממלוכים בראשות צלאח א-דין חליל בן קלאון אלמלך אל-אשראף בן קלאון ואחרוני הצלבנים הפראנקים עוזבים את המבצר הטמפלרי. בקרב זה נרצחות גם האחיות של מסדר הקלאריסיות העניות. קיצה של העיר בא ביום 18 במאי 1291. דרורי 95 מציין, שהמצור על עכו נמשך ארבעים  יום והעיר הופגזה על ידי 92 כלי ירי.   
  
עכו נכללת באחת משתי  ממלכות עצמאיות – ממלכת צפת. הפטריארך האחרון שפעל בעכו היה הדומיניקני ניקולאס אנאפייס. במצור הממלוכי בשנה זו הוא מצא מותו בטביעה בים  96. ר' יצחק דמן עכו ניצל מן הטבח הממלוכי בעכו. נכדו של הרמב"ן נמצא בעכו. ניקולס די חנאפס (Nicolas de Hanapes) הפטריארך הלטיני האחרון של ירושלים בעכו נהרג בקרב כנגד הממלוכים בעכו. צפת תופסת את מקומה של עכו החרבה כבירת הצפון  ונמל יפו מחליף את נמל עכו.
 
ההיסטוריון והגיאוגרף הערבי אבו אל פידה (1273 – 1331) השתתף בחודש מרס שנת 1291 במצור הממלוכי על עכו הצלבנית. הוא ואחרים תיארו את האכזריות הרבה של הממלוכים: העיר היתה תחת מצור עד שמורל המגינים הפרנקים והמוסלמים התמוטט והם נטשו את עמדותיהם. בתוך שלוש שעות הממלוכים חדרו אל העיר, הרגו רבים ורבים הושלכו מן החומות אל הים. שרידי הנצורים התרכזו בארבעת מגדלי המבצר הטמפלרי וביקשו להיכנע. הסולטן הממלוכי ח'ליל בן קלאון הסכים לכך, אך עם כניעתם הרגו חייליו עוד כ- 2000 מהם. רק מעטים הצליחו להימלט באניות ומעטים נלקחו בשבי. אל פידה מציין שהעיר נהרסה עד היסוד  97.

 
הריסות הקירות והקומות העליונות נפלו אל החללים הנמוכים של המבנים וכך, כפי שרואים במתחם המצודה הצלבנית, הם נשמרו וניתן היה בעזרתם לשחזר ולשקם את המבנים. כמו כן, חלק מקירות הכנסיות והמגדלים נשארו על תילם ואיפשרו שחזור תכנית העיר מן התקופה הצלבנית.

 

  הטמפלרים המתגוננים כנגד הממלוכים, 1291 מפת עכו , 1291

חזור לתקופה הצלבנית – חלק א

חזור לתקופה הצלבנית – חלק ב

                                          מקורות

 
76א'. גראבויס, א. בתוך: The Holy Land in History and Thougth מאת משה שרון, יוהנסבורג, 1986.
77.   שור, נ. שם, עמ' 66.  
78.   גויטיין, ש"ד. יהודי ארץ-ישראל בתקופה הצלבנית על פי גילויים חדשים מן הגניזה הקאהירית. בתוך: גויטין, ש. ד.
         (עורך) עמ' 104.
79.   רובין, ר. אוסביוס והירונימוס. בתוך: תשבי, א. (עורך) ארץ ישראל במפות ממידבא עד הלווין. מוזיאון ישראל ומשרד
        הביטחון,  ירושלים, 2001, עמ' 70.
80.   שור, נ. שם, עמ' 141. 
 
                                                         80a. Makhouly N. & Johns C. N.  Guide to Acre. 2rev, Jerusalem,1946 
 
81. דרורי, י. משכיל מוסלמי מתאר את ארץ ישראל הפראנקית. בתוך: קדר, ב"ז (עורך), הצלבנים  בממלכתם.
        מחקרים בתולדות ארץ ישראל 1291-1099. הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 125-124.  
82.   אשתור, א. (תרגום לעברית: לאה דיסגני) ממלכת הצלבנים ומסחר הלבאנט.  בתוך: שם, עמ' 31.  
82א'. קסטן, א. העיר העתיקה של עכו. עיון מחדש, השגות 1993. החברה לפיתוח עכו העתיקה, 1993.  
83.   אשתור, א. בתוך: קדר ב"ז (עורך), עמ' 32. 
83א. יעקבי, ד. היהודים הוונציאנים בעכו הצלבנית במאה הי"ג.    
84.   גראבויס, א. הישוב היהודי בעכו בימי הביניים. בתוך: שילר, א. (עורך)  עמ' 36.   
85.   פלד, ע. לאן נעלמה כנסיית הצלב הקדוש בעכו? בתוך הורוביץ, ג. ואחרים (עורכים) ספר היובל מכון אבשלום
         לידיעת הארץ שנים  2002/3-1952/3. בהוצאת מכון אבשלום, 2004 עמ' 97.  
86.   שור, נ. שם, עמ' 65.
87.   גראבויס, א. עכו בתקופה הצלבנית. בתוך: שילר, א. (עורך)  עמ' 20. 
88.   קציר, י. גלגולי הצלב הקדוש של הצלבנים. שם, בתוך: קדר, ב"ז (עורך),  עמ' 251.
88א'. אסף, מ. הערבים תחת הצלבנים, הממלוכים והתורכים. הוצאת דבר,תל אביב, תש"א, 1941, עמ' 20.
89.   שור, נ. שם, עמ' 68.   
90.   פראוור י. תולדות היהודים בממלכת הצלבנים. הוצאת יד יצחק בן צבי, 2000, ירושלים, עמ' 111.  
91.   קדר ב"ז, מתנצרים,מתגיירים ומתאסלמים בממלכת ירושלים. בתוך: קדר, ב"ז (עורך) עמ' 96.  
92.   שור, נ. שם, עמ' 90.  
93.   גויטין, ש. ד. שם, עמ' 261.  
94.   שור, נ. שם, עמ' 101.  
95.   שיין, סילביה. עכו-בירת ממלכת הצלבנים במאה הי"ג. בתוך:  שילר, א. (עורך) עמ' 150.  
96.   פרידמן, א. בין חוויה אישית לשותפות נוצרית. דרכו של צליין בשלהי התקופה הצלבנית. עמ' 261.
97. וילנאי, ז. עכו עיר רבת תמורות. הוצאת צבעי טמבור עכו, עמ' 17.