כשלונו של נפוליון בעכו
אקדמה
בסנט הלנה, ביכה נפוליון באזני דה-בוריין, כותב זיכרונותיו, את כישלונו הצורב בכיבוש העיר עכו: "אם עכו הייתה נופלת, הייתי משנה את פני העולם" וכן "גורל המזרח נקבע בעיירה קטנה זו".
עולה, כי לכישלונו זה תרמו סיבות רבות, אשר הצטברו אחת לאחת כבר בתכנון המסע לארץ ישראל וחלקן אף נעוצות באישיותו. אף כי נודע כמהיר קליטה, היה נחפז משהו בהסקת מסקנות והללו היו לו לרועץ בכלל וסביב חומות עכו בפרט.
מבוא – הרקע לפלישת נפוליון למזרח הים התיכון
בתחילת שנות ה- 90 של המאה ה-18 היתה האימפריה התורכית מיודדת עם צרפת.  בשנת 1796 הגיעו טכנאים צרפתים רבים לתורכיה, ובהם הקצין הצעיר נפוליון, כדי להדריך את הצבא התורכי החדש ולארגן מחדש את הארטילריה שלו. בתחילת 1797 אף הציעו הצרפתים לכרות ברית עם תורכיה כנגד רוסיה ואוסטריה. ואולם, לאחר חודשים אחדים, סיפחו הצרפתים אחדים מן האיים היוניים לצרפת. נפוליון טען כי הם ישמשו כבסיסים לפעולות במזרח הים התיכון, פעולות שמטרתן לתמוך בעותומנים או לקחת חלק בשלל אם האימפריה העותומנית תתמוטט. בתחילת 1798 התחזק משקלם של אנשי הממשל הצרפתי אשר תמכו בפלישה למצרים וזו אכן יצאה לפועל  ביולי אותה שנה, עם כיבוש אלכסנדריה.באופן גלוי טענו הצרפתים כי הם באים למצרים כדי לשחררה מעול הממלוכים שמרדו באדונם התורכי, אף כי, כך אמרו, לא בלי תמורה: הצרפתים ינהלו את המסחר הבינלאומי ואת כל הכוח הצבאי במדינה.בכך הקיץ הקץ על אותה ידידות צרפתית-תורכית ובספטמבר 1798 הכריז הסולטאן התורכי מלחמה בצרפת.להצדקת הפלישה למצרים הובאו הסיבות הבאות:
1.
 תקיפת חוליה חלשה ומרוחקת באימפריה הטורקית המושחתת במקום התקפה ישירה על אנגליה החזקה. נטען כי לממלוכים במצרים יש קשרים חזקים עם הבריטים.
2. חיזוק מעמדם הנחות של הסוחרים הצרפתים במצרים, הסובלים מן המושלים העצמאיים-למחצה שאינם סרים  למשמעת (הרופפת) של הסולטן סלים ה-3.
3. ניצול משאביה הגדולים של מצרים באורז ובכותנה.
4. יצירת אפשרות לכריתת בריתות אזוריות עם הישויות החלשות של סוריה בצפון וערב הסעודית במזרח, לחיזוק הנוכחות וההשפעה הצרפתית במזרח הים התיכון ובאזור ים-סוף.
5. הקמת שייטת צרפתית לפעילות בים סוף.
6. תקיפת המושבות הבריטיות והודו עצמה לצורך סילוק ההשפעה הבריטית במזרח.
7. השגת שליטה בנתיב המים של הים האדום (ים סוף) אם וכאשר תוקם תעלת-סואץ.

הסיבות לכישלון נפוליון בעכו
1. נפוליון חשש מתנועת כוחות הקואליציה (אנגליה, רוסיה ואוסטריה) אל מצרים בשני צירים: פלישה ימית בריטית ישירה למצרים, ותנועת מלקחיים יבשתית דרך סוריה וארץ ישראל דרומה. נפוליון הניח, ובצדק, כי הדבר לא יתרחש בחורף (1798/9) ועל כן החליט על מבצע בזק יבשתי דרך סיני אל ארץ ישראל וסוריה, על מנת  לשוב למצרים לפני קיץ 1799. במילים אחרות נפוליון הכין מסע בזק בן חמישה חודשים לארץ ישראל וחזרה.
2. שהייה בלתי צפויה של כשבועיים לפני מצודת אל עריש קיצרה עוד את זמנו של נפוליון שהיה דחוק מלכתחילה. היה בכך כשל מודיעיני כפול ומשולש: נפוליון ויתר על תותחי המצור הכבדים שלו (ושלחם בספינות לעכו) ומצודת אל עריש היתה חזקה באופן בלתי צפוי; לאחר נפילתה שיחרר נפוליון את מרבית מגיניה בהבטיחם שלא לש/וב ולפעול כנגדו, אך מקצתם הגיעו לעכו ותיגברו את הגנת העיר; בה בעת הגיעה למימי עכו השייטת הבריטית שעתידה היתה להקשות עליו מאוד. נפוליון זלזל, אפוא, בחשיבות המודיעין לטווח בינוני וארוך. גם שרידי כוחותיו של הממלוכ איברהים ביי, לאחר שברחו לסיני מפני נפוליון, הגיעו בחלקם אל עכו.
3. נפילתה המהירה של יפו (מהירה יחסית כי גם כאן התעכב כשבועיים) הוכיחה לו, באופן שתאם מאוד את אופיו הנחפז, כי אין צורך בפעולות מצור ממושכות. הטבח שביצעו חייליו ביפו והמיתו כ- 2000 טורקים הפיח בהם משטמה עזה לו ולצבאו ובעכו הם הגנו בחירוף נפש על העיר פן תיכבש בידי הצרפתים  וגורלם יחרץ.
4. נפוליון יצא למסע צפונה עם 13,000 חיילים בלבד על מנת לבצע תנועת-בזק. 2000 חיילים הוצבו להגנה על גבולות הגליל המערבי בפני ערביי השומרון כולל ממלוכים, ורק 11,000 חיילים השתתפו במערכה על עכו.
5. המיעוטים ובהם בדווים, מרונים, מתואלים ודרוזים לא סייעו לנפוליון כי המתינו לתוצאות המצור על עכו.
6. נפוליון היה פזיז ונמהר – כדי למצוא קיצורי דרך וזמן להשגת מטרותיו הוא ויתר על השלמת התוכניות ההנדסיות, לא המתין להגעת ציוד ותחמושת נוספים, לא דאג למנוחה ולרענון כוחותיו. כדי לחפות על הזמן שהפסיד בכיבוש אל-עריש ויפו נפוליון ויתר על תכנון יעיל של המצור וההתקפות על עכו, ויתר על איסוף מודיעין קונקרטי ומעודכן ועל הכנות מדוקדקות לפני שהחל בהסתערות הראשונה.
7. הצבא הצרפתי סבל ממחסור באספקה ובציוד, ובמיוחד באבק שריפה עבור תותחיו, בגלל תנועתו המהירה צפונה ובגלל מיעוט בכלי שיט לאחר תבוסת הצי הצרפתי באבוקיר. לעומתו, הצי הבריטי הצליח להעביר אל הנצורים בעכו תגבורות של חיילים ואספקה. הסיוע הימי הבריטי לתורכים ניתן גם מן המפרץ בדרום ובמזרח העיר וגם ממערב.
8. בשלבים האחרונים של המצור הגיעו אל נפוליון שמועות על התקוממות המתפתחת במצרים. כמו כן היה מוטרד יותר ויותר מהתארגנות הקואליציה של אוסטריה, בריטניה ורוסיה כנגדו.
9. הצי הבריטי, בפיקודו של סידני סמית, שבה ספינה אחת מתוך שתיים שנשאו את תותחי המצור של נפוליון והציבם כנגד הצרפתים. תותחי השדה הצרפתים הקלים לא התאימו להבקעת החומה ומגדל הפינה.
10. לעכו היתה הגנה חזקה על ידי מגדלי פינה ומגדלים נוספים, חפיר חיצוני (מחוץ לחומת דאהר אל עומר) וחומה שגובהה כשנים-עשר מטרים.
11. לנפוליון היו סולמות קצרים באורך של חמישה מטרים בלבד, והם לא התאימו לטיפוס אל חומת הנגד החיצונית של החפיר שגובהה היה שמונה מטרים.
12. קו ההגנה הפנימי שהקים פיליפו, חברו של נפוליון לספסל הלימודים ומומחה לביצורים, לא היה ידוע לצרפתים ושבר את רוחם של המעטים שהצליחו לפרוץ את החומה העיקרית. פיליפו זה גם דאג לחזק את חומת דאהר וגם לעודד את החיילים הטורקים שהחזיקו בקו הביצורים. צלפים אלבנים שהוצבו על החומות עשו שמות בקרב הצרפתים וביניהם בקצין ההנדסה המצטיין קאפארלי.
13. נפוליון שלח מאוחר מדי (אחרי שעיקרי תוכנית הפריצה כבר נקבעו) רק שני סיורים מוקדמים להכרת ביצורי העיר. הסיירים הביאו מידע חלקי (לא זיהו את קו פיליפו) או שגוי (טענו כי חומת הנגד משופעת ומאפשרת תנועה רגלית במורד אך בפועל היא היתה ניצבת גם בחלק הפנימי שלה). יותר מכך: נפוליון התבסס על מידע מיושן לגבי ביצוריה של עכו, כפי שהופיע בתיאורי נוסעים צרפתים לארץ ישראל מן המחצית השנייה של המאה ה-18.
14. בתכנית נפוליון לכיבוש העיר לא נכללו מאמצים משניים, תכניות ופעולות הסחה (בגלל לחץ זמן, בגלל שאיפה לריכוז מאמץ רק בנקודה העיקרית ובגלל מחסור בציוד ותחמושת). דבר זה אפשר לפיליפו לרכז מאמצי הגנה רק מול מגדל הפינה והחומה הצפון מזרחית ולבנות את קו ההגנה הפנימי.
15. אל ג'זאר סירב לקבור את חייליו ההרוגים של חיילי נפוליון וריח הגוויות הרתיע את חבריהם. בנוסף לכך אל ג'זאר ציווה להרוג את שליחו של נפוליון (שהגיע לעיר כדי לדרוש את כניעתה) ואת ראשו הכרות להניח על החומה למען יראו הצרפתים וייראו.