נביעות נחל הנעמן – מעיינות אפק (בֶּלוֹס בפי הרומאים) – נמצאות בתחומי שמורת הטבע עין אפק. פליניוס, ההיסטוריון הרומאי בן המאה הראשונה לספירה, כתב, כי נביעות הנחל נמצאות בביצות קֶנדֶבִּייָה (יתכן כי מקורו של שם זה הינו כינויו של אנטיוכוס התשיעי – קנדאביוס – ששלט בעכו  בשנים 112-106 לפנה"ס) לרגלי הכרמל. הוא גם מציין שם נוסף לבלוס – פָּקידָה.. הנחל נשפך לים התיכון מדרום לעכו. זהו, כנראה, השם "שיחור לבנת" המופיע בספר יהושע יט 26: "..ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר..ופגע בכרמל ובשיחור לבנת". בשמו זה הוא מופיע במפות עתיקות של ארץ הקודש.
עוד כתב פליניוס, כי מהלכו של הנחל איטי, מימיו עכורים ומזיקים לבריאות (בגלל שיעורו הגבוה של הכלור, חדירת מי מלח מן הים ומיני רקב מן הביצות).

הנוסע ו. גרן, שביקר בארץ הקודש ובעכו בשנת 1863, מציין, כי נחל הנעמן מהווה מכשול להולכים  בנתיב החוף: "בשעות הבוקר צלחתי במעברה (סירה) בשפך נחל הנעמן".
בימי הבינייים נבנו על מקורות הנעמן וגם במורד הזרם אתרים אחדים של טחנות קמח. אלה האטו עוד את זרימתו, וסייעו להרחבת הביצות לכל אורכו בואכה עכו.

עד שנות ה- 50 של המאה הקודמת זרמו בו כחמישים מיליון ממע"ק בשנה ומימיו אף שימשו, החל משנות ה-30, לקירור בתי הזיקוק לנפט במפרץ חיפה. אך שאיבה אינטנסיבית ורצופה של מימי המעיינות ושל מימי היובל שלו (נחל חילזון) גרמה להפחתה בספיקתו וכיום הזרימה בו דלה ביותר.
בנחל הנעמן ניקשרו אגדות חביבות אחדות:

מה להרקולס הגיבור היווני ולעכו – אגדה ג

ראה כאן
 

מוחמד ונחל נעמן
כאשר ביקש מוחמד נביא האיסלם לחצות את נחלי ארץ ישראל סירבו כל הנחלים למעט נחל אחד. בבקשו לחצותו אמר הנחל "נעמֵין" כלומר הינך מוזמן לחצות את אפיקי. ועל כן נקרא הנחל נעמן.
במאה הראשונה לספירה מספר ההיסטוריון הרומי המפורסם פליניוס הזקן:
אניית סוחר עגנה בים מול שפך נהר בלוס ועליה מטען של גושי נתרן. מלחיה ירדו אל החוף החולי בבקשם להעלות אש לצליית מזונם. חיפשו כה וכה אבנים לשימן מתחת לכלי הבישול אך לא מצאו. על כן השתמשו באבני הנתרן אשר במטענם. אש המדורה חיממה והלהיטה את הנתרן וזה הפך בהדרגה לחומר נוזלי סמיך שלא היה מוכר להם. בהתקררו היה החומר קשה ושקוף לאור. וזהו מקורה של הזכוכית.
והסיפור בלטינית:
 

Pars Syriae, quae Phoenice vocatur, finitima Iudaeae intra montis Carmeli radices paludem habet, quae vocatur Candebia. ex ea creditur nasci Belus amnis quinque milium passuum spatio in mare perfluens iuxta Ptolemaidem coloniam. lentus hic cursu, insaluber potu, sed caerimoniis sacer, limosus, vado profundus, non nisi refuso mari harenas fatetur; fluctibus enim volutatae nitescunt detritis sordibus.
tunc et marino creduntur adstringi morsu, non prius utiles. quingentorum est passuum non amplius litoris spatium, idque tantum multa per saecula gignendo fuit vitro. fama est adpulsa nave mercatorum nitri, cum sparsi per litus epulas pararent nec esset cortinis attollendis lapidum occasio, glaebas nitri e nave subdidisse, quibus accensis, permixta harena litoris, tralucentes novi liquores fluxisse rivos, et hanc fuisse originem vitri.