העיר עכו במקרא
העיר עכו, בהקשר העברי-יהודי-ישראלי שלה, נזכרת לראשונה בספר שופטים א' פסוקים לא, לב.:".. אָשֵׁר לׁא הוֹרִישׁ אֶת-ישְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת-ישְׁבֵי צִידוֹן…וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי ישְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי לׁא הוֹרִישׁוֹ".
ראשית ראוי לציין, כי זהו המקום היחיד במקרא בו העיר עכו מופיעה בשמה המלא בכתיב המקובל.
שנית, עכו לא היתה עיר חריגה בענין זה: גם שבטי יהודה (באופן חלקי) ונפתלי ומנשה ואפרים לא הצליחו לרשת את נחלותיהם אלא ישבו כולם בקרב כנענים אדוני הארץ ושילמו מס עובד.
עכו נזכרת בפעם השנייה במקרא, אך בכתיב אחר: ביהושע ט' נכתב: "..ל. וְעֻמָה וַאֲפֵק, וּרְחֹב: עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְחַצְרֵיהֶן. ל .אזֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-אָשֵׁר–לְמִשְׁפְּחֹתָם: הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְחַצְרֵיהֶן." יתכן שעֻמה היא עכו, וגם ההקשר לעשרים ושתיים ערים, כפי המסופר בפסקה להלן.
ועיקר העיקרים: חלפו כארבע מאות שנים בין כיבוש הארץ (המאה ה-12 לפנה"ס, תקופת הברזל) לבין ימי שלמה וממלכת ישראל המאוחדת. בימי דוד עכו היא עיר ישראלית. הכיצד אין שומעים על מאבק או מלחמה בה נכבשה עכו מידי הפיניקים הכנענים. אין זאת, כי הגיעו היריבים לכלל הסכמה: בני ישראל היו עובדי אדמה, וידעו את שבעת המינים וארבעת המינים, "…ואת הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים.." (בראשית, לא, י), ואילו הפיניקים היו יורדי ים ובוני ספינות. ועל כן בני אשר לימדו את הכנענים אורחות היבשה ועבודת השדה ואלה לימדום דרכי הים ואידך זיל גמור.
בימי מלכות דוד עכו היתה, אפוא, עיר ישראלית אך בימי שלמה היא שוב יוצאת מתחומי ישראל והופכת לעיר פיניקית. וזה הדבר: שלמה המלך נזקק אז לעצים טובים לצורך בניית בית המקדש, אך חירם מלך צור לא נתן דבר בחינם, ולא ביקש זהב, או נשים או משי, אלא נדל"ן, נדל"ן מניב בלבד. על כן, כנאמר במלכים א פרק ט פסוק יא: "…חִירָם מֶלֶךְ-צֹר נִשָּׂא אֶת-שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבַזָּהָב–לְכָל-חֶפְצוֹ; אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל." אמנם, עכו אינה נזכרת כלל, אך היא כלולה ב " אֶרֶץ כָּבוּל..".
חשוב לציין את מיקומה הגיאוגרפי של עכו בתקופת המקרא: העיר יושבת על תל עכו (תל אל פוח'אר), הנמצא כקילומטר וחצי מזרחית לעיר העתיקה דהיום.
יהודי עכו וסביבתה
דלתות ניקנור
אחד משערי בית המקדש נקרא שער ניקנור. ומעשה ביהודי צדיק – ניקנור שמו – מן העיר אלכסנדריה במצרים אשר ביקש להרים תרומה נאה לבניית בית המקדש. החליט לתרום שתי דלתות משובחות.
וכך מספר תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד אניקנור נעשו נסים לדלתותיו. תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו (אנשי הספינה) אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וכרכה (חיבק אותה), אמר להם: הטילוני עמה! מייד נח הים מזעפו, והיה (ניקנור) מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו – הייתה מבצבצת (הדלת הראשונה) ויוצאה מתחת דופני הספינה.
מה לאפרודיטי ולעכו?
שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי
אמר לו: כתוב בתורתכם "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.." (דברים יג 18)
(ועל כן) מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?
אמר לו (רבן גמליאל) : אין משיבין ב(תוך) מרחץ.
וכשיצא אמר לו: אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי,
אין אומרים (אפוא) נעשה (ה)מרחץ נוי לאפרודיטי
אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ.
פסל אפרודיטי היה, אפוא, לצורך נוי, ולכן התירו פרנסי הציבור היהודים להציבו במקומות ציבוריים.
בית העלמין היהודי בכפר יסיף