העיר האיטלקית וונציה שוכנת בצפון הים האדריאטי, בחופה של שפלת נהר הפו. סוחרי וונציה הגיעו לעכו לראשונה בשנת 1110 ויסדו קומונה. הם זכו לקבל בעכו שטח וזכויות שונות החל משנת 1123. וכך היה הדבר: באותה שנה פנו הצלבנים אל הצי הוונציאני החזק, על מנת שיסייע להם בכיבוש עיר הנמל צור (כיום בלבנון). הסכימו. נחתם, אפוא, חוזה בין הצלבנים לבין נציגי וונציה, ולפיו יקבל הוונציאנים זכויות אלה כתמורה לסיוע בכיבוש העיר: שליש משטח העיר ומן השטחים החקלאיים סביבה, אוטונומיה בניהול ענייניהם ופטור מלא ממכס ומסים עבור הסוחרים. ועוד נקבע, כי תנאים אלה יחולו על כל עיר-מלך שתיפול בידי הצלבנים. ומכיוון שעכו נחשבה גם כן לעיר-מלך, זכו הוונציאנים  לקבל זכויות אלה גם בה, מבלי שהשתתפו בדרך כלשהי בכיבושה.
הרובע הוונציאני השתרע על שטח של כ- 25 דונם בצדה המזרחי של העיר העתיקה כפי שהיא בנויה כיום: בין ח'אן אל- אפרנג' בדרום, לבין רח' צלאח א-דין בצפון ובין רחוב השוק הפעיל במערב לבין קו חוף המפרץ במזרח.
מרבית מיבני הרובע, כשאר מתחמי הבנייה הצלבנית, קבורים מתחת המפלס העותומאני, אך אחדים משרידיהם נראים עד היום: מגדל בורג' אל סולטאן, בפינה הדרום-מזרחית של ח'אן אל- שוורדה; חלקים מח'אן אל-אפרנג' העות'מאני, לרבות שער, שהיה כנראה בפינה הצפון-מזרחית של ח'אן זה. הכנסייה הפרנציסקאנית דהיום ניצבת במקומה של כנסיית סאן-מרקו. 
סמלה של וונציה – האריה המכונף – מופיע כתבליט שיש מעל שער הכניסה לח'אן אל אפרנג'.

לעכו העתיקה יש קשר נוסף לעיר וונציה: בחזית הדרומית של ארמון הדוג'ה (ארמון שליט העיר, הניצב בככר סן מרקו) יש שני עמודים מפוארים, בעלי חתך מרובע, אשר הובאו לכאן בשנת 1256 מכנסיית סאן סאבא'ס. הביא אותם לורנצו טיפולו, שהפך להיות הדוג'ה בשנת 1268. (לפי מקור אחר שני עמודים אלה אמנם נקראים "עמודי עכו", אך למעשה הובאו מקונסטנטינופול לוונציה לאחר מסע הצלב הרביעי. לפי מקור נוסף, מאחורי שני עמודים אלה מופיע עמוד גלילי מסלע פורפיר שצבעו אדום, והוא אשר הובא מעכו. שמו של עמוד זה "אבן ההכרזה").