בסוף המאה ה- 12 ההוספיטלרים בנו רובע חדש בעכו העתיקה, המשתרע מצידן החיצוני-הצפוני של החומות העותומניות הצפוניות דהיום. האזור היה מחולק גם הוא לרובעים: ההוספיטלרים בדרומו, הטמפלרים בדרום-מערבו ורבעים נוספים בשאר שטחו. כמרים מכנסיית סנט ג'ורג' בלוד עברו להשתכן ברובע זה וכן, בעיקר אחרי מסע הצלב השלישי, אזרחים רבים מהערים בפנים הארץ, שאיבדו את בתיהם  אחרי קרב קרני חיטין (נגד צלאח א-דין, 1187).
בשנת 1192 נכנס לתוקפו חוק ה- ASSISE ולפיו המיעוטים בעכו שאינם ממוצא פראנקי נדרשים להתגורר ברובע מונמיזאר בלבד. בשנת 1206 גם הכרמליטים הגיעו לרובע ובנו מנזר סמוך לחוף הים.
בשנים 1213-1209,  מרבית הרבנים שהגיעו לעכו ב "עליית 300 הרבנים" התיישבה במונמיזאר.
בשנת 1227 הבישוף פיטר רוץ' הקים במונמיזאר את המסדר הצבאי האנגלי ע"ש תומאס בקט מעכו.
בשנת 1234 שריפה גדולה כילתה חלק הארי של הרובע.
בשנת 1245 הוקם בפינה הצפון-מערבית של הרובע המסדר ע"ש לאזארוס הקדוש, שהיה בעצם מושבת מצורעים וכלל בית חולים עבורם.
בשנים 1254-1250 מלך צרפת לואי התשיעי, "הקדוש", בונה חומה גדולה מסביב לרובע וצורתה שני משולשים שקדקודיהם פונים צפונה.