ברשות ובסמכות טיפסתי פעם אחת ובקושי רב בכ- 130 מדרגות הלוליניות של צריח מסגד אל-ג'זאר בעכו העתיקה עד למרומי הבלקון. אותו בלקון המקיף את הצריח ואשר אליו היה עולה בעבר המואזין בקראו לציבור המתפללים. כנראה שצעיר היה, שכן זאת עשה חמש פעמים ביום.ולא רק הוא התאמץ: גם הנשים המוסלמיות האדוקות עלו באותן מדרגות לוליניות אל עזרת הנשים אשר בקומה השנייה. מילא אני שגופי צר במידה מספקת וברכי איתנות. ומה על הנשים הללו שחלקן עבות בשר היו? ובכל זאת נדחקו והגיעו אל עזרת-הנשים ושַׂלמוֹתיהן מאובקות מן החיכוך הבלתי נמנע בקירות "הצינור" הצר הזה. ומעקה?
לא ולא! ותאורה? בקושי,
מחלונות זעירים דמויי-צוהר
המופיעים בצריח אחת למטרים אחדים.
אבל הכל, כל המאמץ והאבק והסיד שנדבקו לבגדי ומעל הכל החשש לעמוד על הבלקון הגבוה, שהוא צר מאד ורצפתו סדוקה-להחריד וכבלי-חשמל צצים מכל עבר – ובכן כל זאת כדאי היה, שכן התמונות עוצרות נשימה, ממש אוצרות עיר נפלאה הסואנת וחוגגת כ- 35 מטרים מתחת רגלי.
בתמונה העליונה – במרכז: גג הסראיה, מימין: האגף הדרומי של בית הסוהר המנדטורי.
בתמונה השנייה – אכסניית האבירים על רקע החומות
בתמונה השלישית (משמאל) – הפנה הדרום-מערבית של העיר העתיקה. מימין: הצריח האפור של הכנסייה המארונית, משמאל: קצה הצריח האדום של כנסיית סנט-ג'והן.
בתמונה הרביעית (מימין) – הפנה הצפון-מזרחית של חומת אל-ג'זאר והאגף הצפוני של חומת דאהר אל-עומר עם בריכת האמה ומגלש האמה היורד ממנה דרומה.
