והוא (הוואקף) אסור באיסורי אללה הוודאיים ומוגן על ידי כוחו של אללה, כוונתנו לרצות את אלוהים כפי שציווה, אסור לאף אחד מאמין באלוהים ביום הדין והיודע שאל ריבונו הנדיב הוא חוזר (ביום מותו, כלומר המאמין בעולם הבא) להתנגד לוואקף זה ולא לקלקל אותו ולא לשנותו, ולא להחליפו, ומי שרצה לבטל או להשחית או לשנות דבר ממנו או לגרום לעושק או להוצאת שם רע, ולו ברכילות או בקריצה או ברמז, דבר העלול לגרום נזק לנכסי הוואקף עליו תבוא קללת אלוהים והמלאכים וכל הבריות, ואלוהים הכל יכול יהיה יריבו וידון אותו ונביאו מוחמד שליחו הנבחר וכל הנביאים הנבחרים ידונו אותו יום הדין, ויהיה הקוראן יריבו יום יהיה אלוהים הדיין בין הבריות, ביום שום רכוש לא יועיל ולא בנים אלא מי שבא לאללה בלב שלם. אמר אדוננו הנדיב בקוראן, לאחר ישמרני האל מן השטן הארור: מי שישנה אותה (את הצוואה) לאחר ששמע אותה חטאי (ירבץ) (חטאו – א.ה) על אלה שישנו אותה, אללה שומע ויודע הכל (איסור שינוי הצוואה הנזכר בקוראן בסורה 2 פסוק 181, מיושם כאן ביחס לוואקף) מקדיש זה התנה, יגמול לו אלוהים כגמולו, שיש להתחיל ולהוציא מהכנסות הוואקף הנזכר על הבניינים שלו ועל כל מה שהם זקוקים לו, לתחזוקה על הצד הטוב ביותר, ועל כל מה שדרוש לכך.
בעלות על נכסי הואקף
אלה הם כל הנכסים המוקדשים שחלקם נמצאים בתוך עכו וחלקם נמצאים מחוץ לעכו כפי שציינו ורשמנו, חלקם במתנה וחלקם ע"י רכישה כפי שהזכרנו זאת, במקומו רשום, פרט לדירה של זהרה אלעבדה הנמצאת בשכונת אל-קלעה בתוך עכו. כמו כן גם הנזכר (הנכסים שנזכרו) שייך למקדיש הנזכר הקדש תקף שרעי ונצחי ורשום וכולו נהפך לנצחי שיש לכבדו ולוואקף נצחי ולצדקה נצחית בהחלט מוחלטת. לא יימכר זה (נכסי הוואקף אסור למכור) ולא (ואף לא) חלק ממנו, לא יינתן במתנה ולא ימושכן ולא יוחזק בבעלות פרטית ולא יירכש בבעלות פרטית ולא יושחת ולא יוחלף ולא יימסר בתמורה בגין משהו ולא (אף לא) בחלקו…ולא יושחת בכל צורה שהיא ולא יועבר לבעלות מישהו מבין הבריות כולם, יתרה מזו, ככל שיחלוף זמן (על יסוד הוואקף) (מאז רישום הוואקף – א.ה) כן יעניק לו (לוואקף) משנה תוקף וככל שיחלפו הימים וזמן, יבסס אותו ויחזק אותו, או ככל שעובר עליו זמן ועת נעשה אסור והפכו לנצחי והנציחו.