המאמר סוקר בקצרה את מיקומה ומעמדה של עכו על רשתתחנת הרכבת הטורקית בעכו מסילות הברזל מימי הטורקים ועד ימינו.
מקור  התמונה העליונה: לוריא, י. עכו עיר החומות. הוצאת ירון גולן, תל אביב, 2000. עמ' 320.
בפעם הראשונה אנו שומעים כי "בשנת 1892 החלה חברת הרכבות הסורית-עותומאנית בהנחת קו מסילה מעכו ומחיפה לדמשק. אך חברה זו עבדה בעצלתיים ובסופו של דבר נרכשו הזיכיון והציוד על ידי הממשלה התורכית כאשר יזמה את הרכבת החיג'אזית".*
סיפורה של הרכבת מתחיל בימיו של הסולטן התורכי עבדול חמיד ה-2. בתחילת המאה ה-20, עשה הסולטן מאמץ נואש להשליט מחדש את מרותו הרופפת על רחבי האימפריה העותומנית שלו. העמים והעממים שישבו על גבולותיה החלו זה מכבר לנגוס בשטחיה ולערער את מעמדו וכבודו של הסולטן. הוא החליט, אפוא, להקים רשת מסילות ברזל במזרח התיכון, אשר תשתרע מדמשק בסוריה ועד חצי האי ערב וכן עד מצרים. הסולטן שכר את שרותיו של המהנדס הגרמני מייסנר אשר תיכנן עבורו את מסילת הברזל החיג'אזית. בנייתה החלה בדמשקקטר קיטור מעשן בתחנת הרכבת הטורקית בעכו בשנת 1900 והסתיימה בעיר
מדינה בסעודיה בשנת 1908. אחת השלוחות החשובות ביותר של מסילה זו – ובשמה הידוע "רכבת העמק" –  תוכננה תחילה להגיע לעכו. זאת מן הטעם שנמל עכו שכן על חצי אי מוגן בעוד חיפה היתה מוקפת בביצות שהגיעו עד מרגלות הכרמל.
עדות לכך נמצאת בספרו של אוליפנט "חיפה". וכך כתב ביוני 1883 – "…בוא יבוא היום ששריקות קטרים תהדהדנה בארץ הקודש..הגשמתו של חזון זה ממשמשת ובאה. זה עתה הושלם סקר התואי של המסילה החמידית, או מסילת הברזל עכו-דמשק, המבשר את עידנה של מסילת הברזל הראשונה בארץ ישראל..המסילה תצא מעכו ותתמשך לאורך עיקולו של המפרץ כדי עשרה מילין כלפי דרום, בריחוק כשני מילין מן החוף.." (אוליפנט, ל. חיפה – כתבות מארץ ישראל 1885-1882. ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1976.קטר קיטור בחזית תחנת הרכבת הטורקית בעכומאנגלית: יאיר בורלא).
אך לבסוף הסולטן ומהנדסיו הגרמנים החליטו כי הקו יגיע אל חיפה. זאת, בשל חשיבות הקשר אל נמל חדיש ועמוק שמותאם לספינות הקיטור הגדולות אשר הופיעו זה לא כבר על פני הימים.
תמונות הקטרים צולמו על ידי E.G.Axten ומקורן בספר "ישרו מסילה בערבה", על פי האתר:
http://www.rail.co.il/HE/Fun/Pages/Book.aspxבשנת 1911 החלו העבודות להקמת שלוחה מתחנת בלד א-שייח' (תל חנן בימינו)  בקו רכבת העמק אל  העיר עכו. קו מסילה צרה (105 ס"מ) באורך 17 ק"מ נסלל לאורך חולות החוף ובנייתו הושלמה באוקטובר 1913. תחנת הרכבת של עכו בימים ההם היתה במתחם ששימש בשנים הבאות להקמת בית הספר לקציני ים.

בשנים 1916-1915, כלומר בתחילת מלחה"ע ה-1,  פורק חלק מקו זה על ידי התורכים במטרה להשתמש בפסי הברזל להשלמת קווים לשומרון והשפלה לנגב ולעזה ויתכן גם כדי להמשיך את מסילת הברזל החיג'אזית ממדינה למכה. שנתיים לאחר מכן גשר הרכבת על נחל נעמן נהרס על ידי התורכים והופצץ על ידי הצרפתים. הקו וגשר הנעמן תוקנו על יד הבריטים רק בשנת 1919. בשלב זה הבריטים ויתרו על חיבור שלוחת עכו בתחנת בלד א-שייח' אל רכבת העמק לכיוון דמשק והעדיפו לחבר שלוחת עכו ישירות אל הקו המגיע לחיפה. כלומר, החל מאותה עת יש חיבור קבוע וישיר של מסילה צרה בין חיפה לעכו. בשנות ה-30 הוסבה המסילה הצרה לדו-רוחבית עד לתחנת קרית מוצקין ויותר מאוחר עד צומת נעמן.

מימין: תכנית מבנה תחנת עכו במתחם קציני-ים בתוך: עכו-אתרים מימי התורכים בעריכת כרמל, א. ובאומוול, ז.
משמאל: תחנת עכו בתחום קציני ים סמוך לסוף פעילותה מאוסף שמעון מנדלר

תכנית בנין תחנת הרכבת הטורקית בעכו
תחנת הרכבת הטורקית בעכו ערב הפסקת הפעילות בה
בספר "עכו – עיר החומות" נכתב כי בין השנים 1920 ו- 1930 נסעה הרכבת הפרברית בין חיפה לעכו רק פעמיים ביום. עם הקמת קריות חיפה עלתה תדירות הרכבות: משנת 1930 ארבע פעמים ביום ומשנת 1934 שבע פעמים ביום. (לוריא, י. עכו – עיר החומות, הוצאת ירון גולן, תל אביב, 2000).
בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) תחבורת רכבות-הנוסעים לאורך הקו הצטמצמה מאוד ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה השימוש בקו היה כמעט כולו לטובת רכבות צבאיות.
בשנת 1942 הושלם קו מסילה חדש ברוחב תקני (143.5 ס"מ) מחיפה דרך  ביירות ועד טריפולי. הקו הוקם על-ידי הצבא הבריטי במטרה לקדם אפשרות שתורכיה תצטרף למלחמה לצד הגרמנים. עד צומת נעמן היה קו דו-רוחבי (שלושה קוי מסילה שאפשרו תנועה של רכבות המותאמות למסילה צרה לסירוגין עם רכבות המותאמות למסילה תקנית) ומצומת נעמן הוקמה מסילה חד-רוחבית תקנית בתוואי חדש לגמרי דרך עכו לכיוון ראש הנקרה. שלוחה של מסילה צרה המשיכה מצומת נעמן מזרחה אל המחנות הצבאיים באזור עין המפרץ וכפר מסריק.
תפרוסת קווי המסילה ותחנות הרכבות בעכו מוצגת במפה.
באותה שנה נחפרו מנהרות הרכבת ברכס ראש הנקרה וכן הוקמה באותה תחנת עכו (שמיקומה נשמר עד ימינו)  ונקראה בשם "מנשייה" על שם הכפר הערבי הסמוך.
על פי לוח זמנים שהחל ב-1 בנובמבר 1946 היו חמש רכבות ביום בין חיפה לעכו וחזרה והן עצרו בתחנות קישון, קרית חיים, קרית מוצקין, ומשמר הים.
השימוש בתחנה התורכית של עכו המשיך לפחות עד סוף מלחמת העולם השנייה, ואולי עד סוף המנדט הבריטי. (תודה לחן מלינג מרכבת ישראל).מספר ניסים מנדלאווי, מותיקי העיר:
במאי 1949 נכנסו לבנין התחנה חלק ממשרדי המועצה העירונית של עכו שהוקמה זה עתה. באוקטובר 1954  נוסד במתחם התחנה בית הספר לקציני ים ולאחר זמן בנין התחנה נהרס על מנת לפנות מקום לבנין מודרני.
קווי המסילה בתחום התחנה וכן מצבור גדול של פסים שאוחסנו בשטחה שימשו את בנאי עכו כתשתית להקמת הטיילת הראשונה של עכו, שנמתחה מבורג' קוריים אשר בפִּנה הצפון-מערבית של העיר העתיקה ועד תחנת המשטרה.
* יוסף בן ארצי. גוטליב שומאכר – מפות ותכניות לפיתוח חיפה בשלהי המאה הי"ט. בתוך: "קתדרה" – חוב' 73, ספט' 1994.