סמטה קצרה זו, חסרת השם, נמתחת ממזרח למערב במחצית הדרך המובילה מחאן אל-עומדן לחאן אל-אפראנג'.
כיצד נוצרה הסמטה? סמטה עירונית כלשהי? התשובה פשוטה: העיר העתיקה היתה נתונה מאז הקמתה בין חומות, אשר הקיפוה מכל צד ותחמו את הבנייה אל תוכן. גידול האוכלוסייה והתרחבות המסחר והמלאכה גרמו לגידול מהיר של מספר הבתים והבניינים, ולצפיפות גוברת והולכת. כך, הפסים הצרים שנותרו והפרידו בין בתים שכנים הפכו לסמטאות. הסמטה צרה היא בדרך כלל. מוקפת בבניינים בני שתיים-שלוש קומות (בשל שיטות הבנייה וחומרי הבנייה העלובים לא נבנו בתים גבוהים יותר). בעיר המזרח תיכונית, שמאפיין אותה קיץ ארוך של שמש לוהטת, יש יתרון רב לסמטה: אולי מחצית השעה, ולא יותר, יש בה שמש ישירה ובשאר שעות היום היא מוצלת ורוח נעימה זורמת בה. אף סמטת המועדון כך. ועל שום מה שמה? משעות לפני הצהריים המאוחרות ועד ערוב היום יושבים בתוכה ובמועדון הצמוד לה גברים, רק גברים, צעירים וקשישים. המה מעבירים את זמנם במשחקי קובייה וקלפים, בדברי הבל או בשיחות "הפרלמנט היומי", פיית הנרגילה בפי אחדים והקהווה (הקפה) והצ'אי (התה) מוגשים להם, גם כן בידי גברים.
עד לפני שנים אחדות גפן עתיקת יומין הצלה על פני קטע מן הסמטה, ושרפרפים נמוכים ומיני שולחנות קטנים השלימו את התמונה הציורית השלווה.