הרמב"ם, רבי משה בן מימון, אחד מחשובי הפילוסופים היהודים בכל הדורות. היה בעל השכלה נרחבת, מדען, רופא ופוסק הלכות.
הרמב"ם נולד בעיר קורדובה אשר בספרד בשנת 1138 ונפטר במצרים בשנת 1204. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל בחודש מאי שנת 1165 והתגורר בעכו כחמישה חדשים. זמן מה אחרי בואו לארץ עקר למצרים, מפני שחשש מן הסכסוכים והמלחמות בין המסדרים הצלבניים.
בעכו העתיקה הונצח שמו ברציף המרינה – רציף הרמב"ם וכן בתמונת פסיפס-אבן שהיתה קבועה בקיר הדרומי של מסגד הים. הפסיפס הושחת פעמים אחדות ולבסוף הוסר ממקומו.
כותב הרמב"ם:
בליל אחד בשבת, בארבעה ימים לירח אייר, נכנסתי לים, וביום שבת עשירי לאייר שנת חמש ועשרים,
עמד עלינו נחשול שבים לטובענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי ששני הימים האלה אצום בהם ואנהוג בהם תענית צבור שלם, אני ואנשי ביתי וכל הנלוים עלי…  
וליל אחד בשבת, שלשה ימים לירח סיון, (כלומר לאחר מסע ימי קשה של חודש ימים) יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד, והגענו לארץ ישראל, ויום זה נדרתי שיהא יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים אני וביתי עד סוף כל הדורות.
וביום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשון, שנת שש ועשרים ליצירה, יצאנו מעכו לעלות לירושלים… (מתוך: ספר חרדים מאת אלעזר אזכרי)