אזרחים ובעיקר סוחרים מערי דרום אירופה – ספרד, צרפת (פרובנס) ואיטליה – הגיעו לארץ הקודש במסגרת מסעי הצלב וביניהם. אלה זכו לזכויות יתר בערי הארץ ובעיקר בערי החוף. הם קיבלו זכויות לבנות שכונות אוטונומיות למחצה: הקומונות. לכל קומונה היתה זיקה חזקה אל עיר-האם שלה מעבר לים. בעכו נודעו הקומונות של ונציה, פיזה וגנואה.
לסוחרים מערים נוספות היו זכויות מסויימות בעכו העתיקה, אך לא היו להם רובעים-שכונות משלהם, כגון: אנקונה ואמלפי באיטליה, מרסי ומונפליה בצרפת.
פראוור, חוקר תולדות הצלבנים, מציין* חמישה יסודות תפקודיים חשובים שנדרשו להתקיים בקומונות האיטלקיות: רחוב או כיכר, מקום לשוק, כנסייה, תנור אפייה ובית מרחץ.

* פראוור, י. העיר הצלבנית. בתוך: ב"ז קדר (עורך). הצלבנים בממלכתם 1291-1099. הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 18.